חלק ראשון- קובה.
חלק שני- טרינידד.
סיור המזקקות המוצלח ביותר היה באי הצרפתי מרטיניק.
במרטיניק מפיקים סוג רום שונה מסוג הרום של קובה לדוגמה, האגריקול רום.
בניגוד לרום הרגיל המופק משאריות תעשיית הסוכר- המולאסה, את האגריקול רום, היחודי לאיים הקריבים שהיו בשליטה צרפתית, מפיקים ממיץ קנה סוכר.
האיים הקריבים היו שדות הסוכר של המעצמות האירופאיות, אך כאשר צרפת החלה להפיק סוכר משורש הנקרא כיום סלק סוכר ומחירו החל לרדת, הפקה ומשלוח סוכר מהקריבים הפכה ללא משתלמת כלכלית ובעלי שדות הסוכר נאלצו לחפש מקור הכנסה אחר. תעשיית הרום נפגעה בעקיפין מסגירת בתי החרושת לסוכר אך התאוששה כאשר כעת, במקום לקנות מולאסה הם החלו לקנות ולזקק מיץ קנה סוכר טרי.
במרטיניק עצמה ישנם כארבע עשרה מזקקות רום- מספר עצום ביחס לגודלו של המקום או לגודל האוכלוסיה ורובן מפיקות אגריקול רום.
המזקקה היחידה עליה שמעתי עוד מהארץ היא מזקקת סיינט ג'יימס, שהיא אולי המזקקה הגדולה ביותר באי אבל מכיוון שהייתי מוגבל בזמן (יום- יומיים לסיור עצמאי) מיינתי אקראית כמה מזקקות קרובות ותפסתי מונית של צהריים לדרום האי למזקקת Terre De Rhum.
מעולם לא שמעתי על המזקקה והיא מתבררת כמזקקת בוטיק קטנה מאוד. מכונות המעיכת וסחיטת קני הסוכר עתיקות- אי שם בתחילת המאה ה-20 אך הן מתוחזקות היטב והמקום עורך סיורים לתיירים (בצרפתית בלבד) כשהמזקקה לא פעילה.
מאוד מרשים- הפס הנע מעביר את קני הסוכר שניקצרו ממכונה למכונה. מתחילים בקיצוץ קני הסוכר, מעיכתו תחת זרם מים שעוזר למצות יותר סוכר מהקנים, ואז כל המיץ מועבר לבריכות ושאריות הקנים משמשות לבעירה להפקת קיטור שמניע את הפס וגם לחימום דודי הזיקוק.
למיץ הסוכר מוסיפים שמרים והוא מותסס ל-24 שעות בבריכה ומשם המשקה בעל 4% אלכוהול שהתקבל מועבר לדודים לשלושה זיקוקים לפחות. בסופו של דבר צורת הכנת האגריקול רום מאוד דומה לרום הרגיל ורק מיצוי מיץ הסוכר שונה.
לאחר הסיור אנו נכנסים לחדר הטעימות. המדריכה כאן יודעת אנגלית נותנת כמויות נדיבות (חבל שבכוסות פלסטיק) ושמחה להסביר ולענות על שאלות.
אני טועם את גרסאות ה-5 וה-10 שנים ואת ההוצאה המיוחדת 1999. גרסת ה-5 שנים בעלת טעם אגריסיבי, ריח פירותי חזק וצבע ענברי עז וגרסת ה-10 בעלת טעם חלק כל-כך שהיא מזכירה לי יותר מהכל וודקה טובה. המדריכה מסבירה ששנת 1999 היתה משופעת בשמש ועקב כך קני הסוכר היו בעלי תכולת סוכר גבוה מהרגיל ולכן הוחלט להוציא מהדורה מיוחדת. גרסת ה-1999 חזקה יותר אלכהולית והטעם מזכיר לי את טעמו של הברנדי.
לבסוף המדריכה מכינה סוויזל מקומי בשם טיפוש (Typische) שכולל סירופ קני סוכר (Canne) מיץ ליים וכמות גדולה של רום בהיר.
המזקקה הבאה היא- אחוזת קלמו (L'Habitation Clément) מזקקה ענקית יחסית לקודמת ובעלת מוזיאון רום עשיר.
הסיור עצמאי עם מדריך מוקלט ואני לומד הרבה. הסברים על זנים של קני סוכר, על זמי השתילה והקצירה.
אני לומד שהחום והלחות הגדולה במרטיניק גורמת לאידוי של 8% בשנה מהחביות. זה אחוז עצום, אך במקביל זמן הישון מתקצר פי- 2-3 מאשר בצרפת. בכל מקרה הסיבות האלה מחייבות למלא את החביות מחדש פעם בשנה והמאסטר דיסטילר צריך לעבור ולהתאים למילוי מחביות זהות בגיל בסוג ובטעם וכך נוצר מעקב מדוקדק יותר על טעם הרום.
הרום המיוצר במזקקה מזוקק בזיקוק רציף ומיושן לפחות שלוש שנים בחביות ברבן. למזקקה הזו יש מבחר גדול מאוד ואיזור טעימות שמשדר מקצועיות (דיילים במדים, כוסות סניפטר, ארונות זכוכית) ואני טועם שלושה מהם:
קלמונט 10- טעם עדין מאוד, שריפה חזקה בגרון באפטר טייסט שיורדת מעט לאחר מהילה במים. ריח חזק של כוהל.
קלמונט בלד- חזק אלכוהולית. טעם רום מורגש אך עדיין עדין ביותר. ריח אציטוני לא נעים. לאחר מהילה מתקבל אפטר טייסט מתקתק אך עדין נשארת צריבת אלכהול.
קלמונט vsop 4- רום תוקפני. טעם צורב חזק בפה צורב מאוד בגרון.
לסיכום הטעמים כאן היו חלשים מדי לטעמי והצריבה האלכוהולית לא נעימה. לפחות נהניתי מאוד ללמוד על הרום המקומי ולמרות שפיספסתי ביקור במזקקה הגדולה של האי- סיינט ג'יימס, הייתי במקומות מעניינים לא פחות.
מה שבטוח, הטיול הזה השאיר לי טעם של עוד.
חלק שני- טרינידד.
סיור המזקקות המוצלח ביותר היה באי הצרפתי מרטיניק.
במרטיניק מפיקים סוג רום שונה מסוג הרום של קובה לדוגמה, האגריקול רום.
בניגוד לרום הרגיל המופק משאריות תעשיית הסוכר- המולאסה, את האגריקול רום, היחודי לאיים הקריבים שהיו בשליטה צרפתית, מפיקים ממיץ קנה סוכר.
האיים הקריבים היו שדות הסוכר של המעצמות האירופאיות, אך כאשר צרפת החלה להפיק סוכר משורש הנקרא כיום סלק סוכר ומחירו החל לרדת, הפקה ומשלוח סוכר מהקריבים הפכה ללא משתלמת כלכלית ובעלי שדות הסוכר נאלצו לחפש מקור הכנסה אחר. תעשיית הרום נפגעה בעקיפין מסגירת בתי החרושת לסוכר אך התאוששה כאשר כעת, במקום לקנות מולאסה הם החלו לקנות ולזקק מיץ קנה סוכר טרי.
במרטיניק עצמה ישנם כארבע עשרה מזקקות רום- מספר עצום ביחס לגודלו של המקום או לגודל האוכלוסיה ורובן מפיקות אגריקול רום.
המזקקה היחידה עליה שמעתי עוד מהארץ היא מזקקת סיינט ג'יימס, שהיא אולי המזקקה הגדולה ביותר באי אבל מכיוון שהייתי מוגבל בזמן (יום- יומיים לסיור עצמאי) מיינתי אקראית כמה מזקקות קרובות ותפסתי מונית של צהריים לדרום האי למזקקת Terre De Rhum.
מעולם לא שמעתי על המזקקה והיא מתבררת כמזקקת בוטיק קטנה מאוד. מכונות המעיכת וסחיטת קני הסוכר עתיקות- אי שם בתחילת המאה ה-20 אך הן מתוחזקות היטב והמקום עורך סיורים לתיירים (בצרפתית בלבד) כשהמזקקה לא פעילה.
מאוד מרשים- הפס הנע מעביר את קני הסוכר שניקצרו ממכונה למכונה. מתחילים בקיצוץ קני הסוכר, מעיכתו תחת זרם מים שעוזר למצות יותר סוכר מהקנים, ואז כל המיץ מועבר לבריכות ושאריות הקנים משמשות לבעירה להפקת קיטור שמניע את הפס וגם לחימום דודי הזיקוק.
 |
| מימין לשמאל- קני סוכר, מכונת הקיצוץ, ההפרדה בין הקנים למיץ, בריכות ההתססה. |
למיץ הסוכר מוסיפים שמרים והוא מותסס ל-24 שעות בבריכה ומשם המשקה בעל 4% אלכוהול שהתקבל מועבר לדודים לשלושה זיקוקים לפחות. בסופו של דבר צורת הכנת האגריקול רום מאוד דומה לרום הרגיל ורק מיצוי מיץ הסוכר שונה.
לאחר הסיור אנו נכנסים לחדר הטעימות. המדריכה כאן יודעת אנגלית נותנת כמויות נדיבות (חבל שבכוסות פלסטיק) ושמחה להסביר ולענות על שאלות.
אני טועם את גרסאות ה-5 וה-10 שנים ואת ההוצאה המיוחדת 1999. גרסת ה-5 שנים בעלת טעם אגריסיבי, ריח פירותי חזק וצבע ענברי עז וגרסת ה-10 בעלת טעם חלק כל-כך שהיא מזכירה לי יותר מהכל וודקה טובה. המדריכה מסבירה ששנת 1999 היתה משופעת בשמש ועקב כך קני הסוכר היו בעלי תכולת סוכר גבוה מהרגיל ולכן הוחלט להוציא מהדורה מיוחדת. גרסת ה-1999 חזקה יותר אלכהולית והטעם מזכיר לי את טעמו של הברנדי.
לבסוף המדריכה מכינה סוויזל מקומי בשם טיפוש (Typische) שכולל סירופ קני סוכר (Canne) מיץ ליים וכמות גדולה של רום בהיר.
 |
| דודי זיקוק |
הסיור עצמאי עם מדריך מוקלט ואני לומד הרבה. הסברים על זנים של קני סוכר, על זמי השתילה והקצירה.
אני לומד שהחום והלחות הגדולה במרטיניק גורמת לאידוי של 8% בשנה מהחביות. זה אחוז עצום, אך במקביל זמן הישון מתקצר פי- 2-3 מאשר בצרפת. בכל מקרה הסיבות האלה מחייבות למלא את החביות מחדש פעם בשנה והמאסטר דיסטילר צריך לעבור ולהתאים למילוי מחביות זהות בגיל בסוג ובטעם וכך נוצר מעקב מדוקדק יותר על טעם הרום.
הרום המיוצר במזקקה מזוקק בזיקוק רציף ומיושן לפחות שלוש שנים בחביות ברבן. למזקקה הזו יש מבחר גדול מאוד ואיזור טעימות שמשדר מקצועיות (דיילים במדים, כוסות סניפטר, ארונות זכוכית) ואני טועם שלושה מהם:
קלמונט 10- טעם עדין מאוד, שריפה חזקה בגרון באפטר טייסט שיורדת מעט לאחר מהילה במים. ריח חזק של כוהל.
קלמונט בלד- חזק אלכוהולית. טעם רום מורגש אך עדיין עדין ביותר. ריח אציטוני לא נעים. לאחר מהילה מתקבל אפטר טייסט מתקתק אך עדין נשארת צריבת אלכהול.
קלמונט vsop 4- רום תוקפני. טעם צורב חזק בפה צורב מאוד בגרון.
לסיכום הטעמים כאן היו חלשים מדי לטעמי והצריבה האלכוהולית לא נעימה. לפחות נהניתי מאוד ללמוד על הרום המקומי ולמרות שפיספסתי ביקור במזקקה הגדולה של האי- סיינט ג'יימס, הייתי במקומות מעניינים לא פחות.
מה שבטוח, הטיול הזה השאיר לי טעם של עוד.
