רכיבים:
1 מנה ג'ין (Plymouth)
1 מנה וורומוט מתוק (אפשר גם אדום) (Cinzano Bianco)
1 מנה קמפארי
פלח או פס קליפת תפוז לקישוט.
באנגלית: נגרוני.
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: נמוכה
דרך הכנה: ערבוב וסינון\ בניה בכוס
טעם עיקרי: מר
צבע: אדום
הנגרוני הוא עוד קוקטייל ותיק אבל בניגוד לרוב הקוקטיילים שדיברנו עליהם עד כה הוא לא נוצר בארה"ב או בריטניה אלא באיטליה. האגדה מספרת שהרוזן נגרוני מטוסקנה אהב מאוד את הקוקטייל אמריקנו אבל רצה משהו חזק יותר. הברמן החביב בבית הקפה שלו הוריד את הסודה והכניס במקומה מנה של ג'ין ולסיום החליף את קישוט הלימון בתפוז (בעיקר כדי לסמן שזה משקה אחר אבל ע"י סחיטה קלה של התפוז או העברת קליפה על שפתי הכוס מוסיפים עוד שכבה של טעם וריח של קליפת התפוז) וכך נוצר המשקה.
אין ספק שהוא קיבל משהו חזק יותר, מדובר בקוקטייל מר וחזק אלכוהולית ורוב האנשים להם הגשתי אותו לא התלהבו.
אבל אני- כחובב קמפארי וג'ין דווקא אוהב אותו וחושב שהוא מצליח להרכיב בהצלחה כמות גדולה מאוד של טעמים וריחות מבלי לאבד אף אחד מהמרכיבים (אם כי לא תמיד בא לשתות משהו כל-כך מר ויש פעמים שאני מעדיף לעשות אותו מתוק יותר ומשנה קצת את היחס לטובת הקמפארי על חשבון הוורמוט ולפעמים אפילו מוסיף התזה של סירופ סוכר).
כמו ברוב הקוקטיילים הקור מעדן קצת את עקיצת האלכוהול ולכן אני ממליץ לערבב ולסנן לכוס מקוררת עם קרח במקום סתם לבנות בכוס.
כדאי גם לראות וריאציה מעניינת לקוקטייל בסירטונים המרהיבים של הברמן ג'יימי בודרו- הנגרוני המוגז.
1 מנה ג'ין (Plymouth)
1 מנה וורומוט מתוק (אפשר גם אדום) (Cinzano Bianco)
1 מנה קמפארי
פלח או פס קליפת תפוז לקישוט.
באנגלית: נגרוני.
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: נמוכה
דרך הכנה: ערבוב וסינון\ בניה בכוס
טעם עיקרי: מר
צבע: אדום
הנגרוני הוא עוד קוקטייל ותיק אבל בניגוד לרוב הקוקטיילים שדיברנו עליהם עד כה הוא לא נוצר בארה"ב או בריטניה אלא באיטליה. האגדה מספרת שהרוזן נגרוני מטוסקנה אהב מאוד את הקוקטייל אמריקנו אבל רצה משהו חזק יותר. הברמן החביב בבית הקפה שלו הוריד את הסודה והכניס במקומה מנה של ג'ין ולסיום החליף את קישוט הלימון בתפוז (בעיקר כדי לסמן שזה משקה אחר אבל ע"י סחיטה קלה של התפוז או העברת קליפה על שפתי הכוס מוסיפים עוד שכבה של טעם וריח של קליפת התפוז) וכך נוצר המשקה.
אין ספק שהוא קיבל משהו חזק יותר, מדובר בקוקטייל מר וחזק אלכוהולית ורוב האנשים להם הגשתי אותו לא התלהבו.
אבל אני- כחובב קמפארי וג'ין דווקא אוהב אותו וחושב שהוא מצליח להרכיב בהצלחה כמות גדולה מאוד של טעמים וריחות מבלי לאבד אף אחד מהמרכיבים (אם כי לא תמיד בא לשתות משהו כל-כך מר ויש פעמים שאני מעדיף לעשות אותו מתוק יותר ומשנה קצת את היחס לטובת הקמפארי על חשבון הוורמוט ולפעמים אפילו מוסיף התזה של סירופ סוכר).
כמו ברוב הקוקטיילים הקור מעדן קצת את עקיצת האלכוהול ולכן אני ממליץ לערבב ולסנן לכוס מקוררת עם קרח במקום סתם לבנות בכוס.
כדאי גם לראות וריאציה מעניינת לקוקטייל בסירטונים המרהיבים של הברמן ג'יימי בודרו- הנגרוני המוגז.
ההתייחסות לוורמוט-מתוק במתכונים קלאסיים לרוב היא לוורמוט איטלקי אדום. הסיבה לכך היא כרונולוגית - הוורמוט האדום, המתוק והמתובל הוא הראשון שהיה קיים מבחינה היסטורית. רק כמה מאות שנים אחרי הוורמוט האדום הראשון הגיע הוורמוט היבש, ורק אחריו הוורמוט הלבן-מתוק שאנחנו מכנים כיום "ביאנקו".
השבמחקגם ההתמחות בוורמוטים היא ארצית, כך שוורמוט אדום מתוק הוא נחלתם של האיטלקים, בעוד שוורמוט יבש הוא נחלתם של הצרפתים, אם כי בתחום הבוטיק אפשר למצוא היום מיני מפלצות מעניינות שונות של וורמוט מרתקים שלא עונים לאף קטגוריה, כמו הנוילי-פראט אמבר או הדולין בלאנק.
תודה על ההערה. אני מודע לחלוקה האזורית אך לא ידעתי את סדר ההתפתחות הכרנולוגי. ניסיתי להכין כמה פעמים עם כל הסוגים ובכמויות שונות ואני חושב שהשימוש במתוק-לבן מפיק משקה עדין יותר ועם צבע יפה יותר.
מחק