רכיבים:
2 מנות ג'ין יבש (Beefeater)
1 מנה מיץ לימון
1 כפית אבקת סוכר
סודה
דובדבן ופלח לימון\תפוז לקישוט.
באנגלית: תום קולינס
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: קולינס
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ
צבע: שקוף
הסיפור על הקוקטייל טום קולינס מתחיל בבדיחה, או אם לדייק, במתיחה. בשנת 1874 נפוצה בארה"ב ובעיקר בניו יורק מתיחה- אנשים נגשו לזרים ברחוב ושאלו אותם איפה טום קולינס או אם הם ראו את טום קולינס. כשנענו שלא מוכר להם אף אחד בשם זה המותח התעקש שאדון קולינס דיבר עליהם רבות ושהוא יושב בבר סמוך. נו, במאה ה-19 כנראה היה לאנשים חוש הומור מסוג אחר.
המתיחה הזו כנראה היתה נפוצה ביותר שכן באותם שנים החלו להופיע כתבות בעיתון על מעלליו של אותו טום קולינס, הוא גם מופיע בשירים וסיפורים מאותה תקופה וכמובן לאחר זמן לא רב הופיע גם קוקטייל על שמו.
בספר הקוקטיילים מ-1876 של הברמן הנודע ג'רי תומאס (אותו כבר הזכרנו כשדיברנו על הקוקטייל מנהטן) מופיע המתכון הראשון לקוקטייל זה והוא נחשב עד היום לאחד הקוקטיילים הבסיסיים.
המשקה עצמו פשוט להכנה לערבב את הלימון עם הסוכר, להוסיף קרח ואח"כ את שאר המרכיבים- למעשה מדובר בלימונדה חמוצה מאוד מחוזקת בג'ין. ג'רי תומאס לא מזכיר באיזה ג'ין להשתמש אך הג'ין שהיה נפוץ בארה"ב באותה תקופה הוא כנראה הג'ין ההולנדי- הג'נייבר שזה מן סוג של ליקר ערער שממנו התפתח הג'ין המודרני (יש המנסים לטעון שהוא השתמש בג'ין מסוג אולד טום ולכן גם המשקה נקרא טום אבל למרות שאכן סוג הג'ין הזה נהיה לפופולארי ביותר בארה"ב, זה קרה רק כ-20-30 שנה מאוחר יותר).
אני השתמשתי בבייפאיטר וכבר אמרתי שהוא ג'ין יבש מדי לטעמי. הייתי מעדיף להשתמש בגורדונ'ס אך לצערי הוא בדיוק נגמר (ג'ין עדין יותר כמו בומביי ספיר היה הולך לאיבוד בטעם החזק של הלימון).
2 מנות ג'ין יבש (Beefeater)
1 מנה מיץ לימון
1 כפית אבקת סוכר
סודה
דובדבן ופלח לימון\תפוז לקישוט.
באנגלית: תום קולינס
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: קולינס
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ
צבע: שקוף
הסיפור על הקוקטייל טום קולינס מתחיל בבדיחה, או אם לדייק, במתיחה. בשנת 1874 נפוצה בארה"ב ובעיקר בניו יורק מתיחה- אנשים נגשו לזרים ברחוב ושאלו אותם איפה טום קולינס או אם הם ראו את טום קולינס. כשנענו שלא מוכר להם אף אחד בשם זה המותח התעקש שאדון קולינס דיבר עליהם רבות ושהוא יושב בבר סמוך. נו, במאה ה-19 כנראה היה לאנשים חוש הומור מסוג אחר.
המתיחה הזו כנראה היתה נפוצה ביותר שכן באותם שנים החלו להופיע כתבות בעיתון על מעלליו של אותו טום קולינס, הוא גם מופיע בשירים וסיפורים מאותה תקופה וכמובן לאחר זמן לא רב הופיע גם קוקטייל על שמו.
בספר הקוקטיילים מ-1876 של הברמן הנודע ג'רי תומאס (אותו כבר הזכרנו כשדיברנו על הקוקטייל מנהטן) מופיע המתכון הראשון לקוקטייל זה והוא נחשב עד היום לאחד הקוקטיילים הבסיסיים.
המשקה עצמו פשוט להכנה לערבב את הלימון עם הסוכר, להוסיף קרח ואח"כ את שאר המרכיבים- למעשה מדובר בלימונדה חמוצה מאוד מחוזקת בג'ין. ג'רי תומאס לא מזכיר באיזה ג'ין להשתמש אך הג'ין שהיה נפוץ בארה"ב באותה תקופה הוא כנראה הג'ין ההולנדי- הג'נייבר שזה מן סוג של ליקר ערער שממנו התפתח הג'ין המודרני (יש המנסים לטעון שהוא השתמש בג'ין מסוג אולד טום ולכן גם המשקה נקרא טום אבל למרות שאכן סוג הג'ין הזה נהיה לפופולארי ביותר בארה"ב, זה קרה רק כ-20-30 שנה מאוחר יותר).
אני השתמשתי בבייפאיטר וכבר אמרתי שהוא ג'ין יבש מדי לטעמי. הייתי מעדיף להשתמש בגורדונ'ס אך לצערי הוא בדיוק נגמר (ג'ין עדין יותר כמו בומביי ספיר היה הולך לאיבוד בטעם החזק של הלימון).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה