חוויות מערב קוקטיילים ב-Deli

השבוע הלכתי לערב קוקטיילים שנערך ב-DELI בת"א.
מסתבר שהם עורכים בימי ראשון סוג של במה פתוחה לברמנים שרוצים לערוך ערבי קוקטיילים ולהגיש מיצירותיהם.
הערב המסויים הזה הופק ע"י אורון לרנר מהבלוג "חלמות רטובים" שהוא אחד הברמנים המוכשרים והיצירתיים ביותר שפעילים בארץ ונימרוד רוזנבלט מהבלוג "בעליית הגג" שהוא ואחיו מזקקים ומפיקים תזקיקים וליקרים ברמה גבוהה.

ה'דלי' עצמו ממוקם מאחורי דלת עץ פשוטה למראה בתוך מעדניה שהיא חנות לממכר סנדוויצ'ים, והוא מעוצב במן מנימליסטיות אלגנטית שאהבתי מאוד (דלפק ארוך משיש שחור, נורות להט בכלובי מתכת בצבע ברונזה וכוכים ממוסגרים מחופי זכוכית- מאחוריהם נחו שייקרים בגדלים שונים- במקום תמונות).

כשהגעתי המקום היה כבר מלא למחצה ותפסתי מקום על הבר בפינה ליד עמדת הפוג'ה. זה היה מחמם את הלב לראות חתיכות אננס טרי בצלוחית ולידן מסודרות בסדר מופתי הקישוטים לקוקטייל (עלי הל ועלי כתורת של סחלבים אם אני זוכר נכון), לא היה לי ספק שגם באירוע בסדר גודל כזה לא יזלזלו בפרטים הקטנים.

התפריט (גם הוא מעוצב במינימליסטיות אלגנטית, בדומה גם לתפריט הקבוע)

בגלל החיבה המיוחדת שאני רוחש למתכונים מסורתיים הדבר הראשון שהזמנתי הוא Georgia Mint Julep (בשינוי הבסיס האלכוהולי מברנדי ספרדי לברבון אמריקאי מטעמי כשרות). זהו קוקטייל קלאסי שאבד מהעולם ברגע שהופסק היצור של ברנדי אפרסקים וכעת כמות קטנה ממנו הוכנה ע"י נמרוד במיוחד למטרת שיחזור קוקטייל זה.
המתכון כפי שמובא בספר של ג'רי תומאס:
1 כפית אבקת סוכר ממוסת במעט מים
3/4 כוס יין קוניאק (ואזכור שאפשר להחליף בוויסקי על פי בקשת הלקוח. אני עומד בכללים)
3/4 כוס יין ברנדי אפרסק
12 עלי מנטה צעירים
להכניס את כל המרכיבים לכוס (הכוס המסורתית להגשת ג'ולפ היא כוס מתכת) למלא בקרח מרוסק ולהגיש עם כפית.
צפיתי שהטעם יהיה דומה למינט ג'ולפ הרגיל ואכן בהתחלה מרגישים בעיקר את הטעם העז של הוויסקי (ג'ים בים לבן במקרה הזה) אבל מיד אח"כ מתחילים להרגיש מן טעם פירותי מתוק ברקע, ולעומת המשקה הפשוט כאן המנטה לא מורגשת בטעם ונוספת רק בשכבת הריח. זה משקה מוצלח ושונה מהמתכון הרגיל והביקורת היחידה היא שלדעתי צריכים להגיש ג'ולפ כשעליו ערימה גדולה יותר של קרח גרוס.
עניין אותי מאוד לבדוק מאיפה מגיע הטעם הפירותי למשקה ונמרוד הואיל בטובו לתת לי טעימה נקיה של הברנדי. ובכן, לא מדובר בליקר. האלכוהול מזוקק מהאפרסקים ולתזקיק יש ריח חזק של פרי בשל, מן תערובת של מתיקות פרי וחומץ, אבל אי אפשר לפספס שזה אפרסק. הברנדי עצמו חזק מאוד (מעריך שיותר מ-40%) ובלגימה הראשונה הטעם העצמי קצת נאבד והרגשתי בעיקר יובש אבל בלגימה השניה הורגש הטעם העצמי שלא הצלחתי להגדיר. אני יכול רק לומר שהוא שונה מטעם של ברנדי ענבים רגיל. בכל מקרה אני מעריך שכאשר הוא מעורב בסוכר שבקוקטייל משתחררים ממנו טעמי הפרי שהרגשתי.

הקוקטייל השני שטעמתי הוא Pink & Fluffy. זהו קוקטייל מיוחד מאוד שע"פ תאורו של אורון נוצר בטעות.
לאחר שמנערים את מרכיבי הקוקטייל מכניסים אותו למיכל להכנת סודה (סיפון) ומוסיפים לו CO2. את הטכניקה הזו כבר ראיתי אצל הברמן ג'יימי בודרו אבל מסתבר שכאשר מערבים במרכיבים חלבון כל התערובת הופכת לערימה של קצף וורוד יפיפה. הקוקטייל מוגש בכוס נמוכה ומקושט בצרור עלי נענע. הטעמים של האשכולית והאניס מקבלים פאנקיות ביחד עם היובש של הקצף ולהכל נוספת ההרגשה של הבועות הכלואות בקצף שקופצות על הלשון בכל לגימה. יש כאן שילוב מתוחכם של טעם, ריח צבע וטקסטורה שלא ראיתי באף קוקטייל ונהנתי ממנו מאוד.

הקוקטייל האחרון שטעמתי היה ה- Trinidad Sour- הקוקטייל עם הטעם הכי קלאסי שהיה במקום והיחיד שאני יכול לנסות לשחזר. מדובר בקוקטייל שמשתמש בכמויות גדולות של ביטר אנגוסטורה מה שאומר פצצה של טעמי תבלינים ש"מאוזנים" עם המורכבות של סירופ אורוז'ה שמשמש כאן כממתיק. לקוקטייל יש צבע אדום יין עשיר (שמקורו בביטר) ובנוסף לכל הטעמים מסתתר טעם לימוני ברקע. הקוקטייל הרגיש מאוד חזק אלכוהולית ולטעמי היה מעט מתוק וחסר קישוט (מה עם איזה תלתל או גרידת ליים או משהו) אבל אני בהחלט הולך לנסות להכין אותו לבד.

לסיכום, היה ערב מהנה שנותן תקווה לעתיד עבור חובבי הקוקטיילים בארץ.